קיץ 1984. תחילתו של פרק חדש בשירותי הצבאי.

בעקבות בקשתי לגוון את עיסוקיי המקצועיים ולעבור מעיסוק כתוכניתן מערכות עיבוד נתונים לעיסוק כתוכניתן מערכות זמן אמת, הוצבתי לשרת בבה"ד חיל-הים.

התייצבתי במשרד הקטן, בתוככי מבנה הבטון של מתקן התרגול הטקטי של חיל-הים – חדרון נטול חלונות, ובו רק צוהר אוורור קטן. "חדר תכנתים" וצמוד אליו חדר מחשב. קודש הקודשים של הסימולטור. מחוץ לתחום אפילו לצוות המתקן, אבל בדיעבד עולם ומלואו.

את פני הקביל קצין חביב, במדים מגוהצים ומסודרים, בעל חיתוך דיבור מהיר, שהתגלה לי מהר מאוד כאדם חרוץ, יצירתי, אהוד על הבריות ובעל חוש הומור משובח.

במסגרת כניסתי לתפקיד,
קיבלתי בירושה מסמכים מסודרים להפליא, מערכת אימון עובדת ומתפקדת, מיני מחשב ועליו 128 קילובייט של תוכנת זמן אמת, 5 מגבייט של דיסק קשיח נתיק, כמה באגים באסמבלר, הרבה סיפורים מהחיים האישיים, ולא פחות חשוב – טיפים לבה"ד 1 והמלצות בנוגע לקורס ניתוח מערכות.

באותו החדר חלקנו את ההומור שלנו, ונרקם הסלנג המיוחד בבסיס הקשר רב השנים בינינו, כך שבכל פעם בה נפגשו דרכינו, היינו שמחים ומחויכים.

לאון ראה חשיבות רבה בחלק המבצעי של תוכנית ההכשרה – במסגרתו זכיתי לבקר, להפליג ואף לטוס בפלטפורמות שונות של חיל הים דאז.
אם תרצו, הכרה מוקדמת בחשיבותו של מה שיהפוך ברבות השנים לפרק "מסע הלקוח" ו"חווית המשתמש" במתודולוגיות לניהול מוצר אותן כה אהב והפליא ללמד.

נושא נוסף שהיה מוטל עלינו מעת לעת, ונעשה באהבה רבה – היה "העברת" ביקורים במתקן לפורומים שונים של מבקרים. כאן התבלטה אהבתו של לאון, אותה הנחיל גם לי, להעברת נושא מול קהל, כמו גם יכולתו הדידקטית.

בתחילת שנות ה 90' נפגשו דרכינו שוב על ספסלי אוניברסיטת תל-אביב ואנו שנינו באותה עת סטודנטים במשרה חלקית.

בשנת 2008, בעיצומו של מבצע "עופרת יצוקה" נרשמתי לקורס "ניהול מוצר" ולהפתעתי המדריך לנושא פורטפוליו של מוצרים היה לא אחר מאשר לאון, אשר היטיב להעביר את הנושא בצורה ברורה, רהוטה, וכמו תמיד מתובלת בהומור.

ברבות השנים שחלפו מאז נפגשנו לעיתים רחוקות, בבית-קפה או בשיחת טלפון.

מעט מדי לצערי.

הפגישה האחרונה היתה בשלוחת הטכניון בשרונה, בטרם התגלתה המחלה הארורה.

ראיתי את לאון מוקף בקהל התלמידים – מעריצים, "גורו" המעניק עד אין קץ, בשיעור ובהפסקה, ולא העליתי בדעתי ששוב לא נתראה.
הבשורה המרה על לכתו מאיתנו נפלה עליי כמו רעם ביום בהיר.
לאון היה מדריך ומורה אהוב בכול רמח איבריו, ובנשמתו".
יהי זכרו ברוך